יש רגע שבו אתה מרגיש שהחיים חייבים להיות יותר
יותר מבית ספר. יותר מקריירה. יותר מלעבור עוד יום ועוד יום בלי לדעת לאן כל זה הולך.
יש ספרים שמספרים סיפור.
ויש ספרים שמצליחים לגעת במקום עמוק יותר — במקום שבו האדם פוגש את עצמו.
"החיפוש" הוא רומן מרתק העוקב אחר מסעו של נער צעיר המרגיש שהחיים כפי שהם מוצגים לו אינם מספקים תשובה לשאלות הבוערות בתוכו. בעוד סביבתו ממשיכה להתנהל על פי הנורמות המקובלות,
הוא אינו מצליח להתעלם מהתחושה שיש בחיים עומק גדול יותר שממתין להתגלות.
במהלך מסעו הוא מתמודד עם אכזבות, התנגשויות, שאלות זהות, מאבקי אגו, קשרים אנושיים ורגעים מטלטלים שמאלצים אותו לבחון מחדש את כל מה שחשב שהוא יודע על עצמו ועל העולם.
ומעבר לכך, "החיפוש" הוא סיפור על החיפוש האנושי אחרי אמת בלתי מתפשרת.
דרך עלילה סוחפת ודמויות מעוררות הזדהות, נחשף הקורא לתובנות על נפש האדם,
על ההתמודדות בין הרצון להיות צודק לבין הרצון לגלות אמת, ועל המסע שכל אדם עובר בדרכו להבין מי הוא באמת.
הספר כתוב בשפה נגישה וזורמת, ומצליח לשלב בין חוויית קריאה מהנה לבין שאלות ותובנות שנשארות עם הקורא הרבה אחרי סיום הקריאה.
זהו ספר למי שאוהב סיפורים טובים. זהו ספר למי שאוהב לחשוב. ובעיקר — למי שמרגיש שגם בתוכו קיים חיפוש שעדיין לא הסתיים.
גם בלילות הבאים מצאתי את עצמי משוטט שעות ברחובות. מחפש את עצמי בשום מקום. משוטט בין ייאוש להחשבה עצמית, בין פנטזיה לדיכאון, בין מחשבות פילוסופיות גבוהות, לבין מחשבות על תענוג מיידי וסוחף. נפשי נצרבת אט אט ומתמזגת עם הרחוב. חושש להיות "רחובי", להיות כמו כולם. הסתכלתי במבט זגוגי על הנעשה סביבי, בוהה במחשבותיי, הולך לשום מקום, לא מצפה לשום דבר, לא רוצה כלום, מחכה שמשהו יקרה ועדיף שיהיה חזק. צועק נואשות למשמעות, לסיבה אמיתית לחיים!!!!
האיש, ששכב על ספסל בגן הציבורי, התיישב בהתקרבי אליו. "יש מקום כאן חבר," כמו אמר בלי מילים. התיישבתי על הספסל. נמנעתי מלהביט בו שלא יחוש מובך. המבט המהיר, בו קלטתי אותו בהתיישבי, שידר לי מוזרות. גילו היה לא ברור, שכן, על פניו, נראה היה זקן.
הוא החל לדבר, ספק אל עצמו ספק אליי. "איזה חיים יפים כאן במלון אינסוף כוכבים, אתה לא חייב לאף אחד כלום." בגיחוך קל הוסיף, "אפילו לא לעצמך..."
אני חייב להודות שהאנשים האלו תמיד עניינו אותי. אהבתי, או אולי הסתקרנתי מהמוזרות שלהם. נפשי חשה, שהיכן שמצוי ההמון הרגיל, לא יכולה להיות בו האמת. מורעלות הן בארות ההמון, ואני חיפשתי מים זכים, כך לפחות האמנתי לעצמי.
המשיך חברי לספסל, "בחדרנו המאוורר, בבית המלון של אינסוף הכוכבים, אין חשבונות חשמל, אין חשבונות מים, אין חשבונות של כבוד ואין חשבונות של משפחה. אין רצון, אין בעיות. יש רצון, יש בעיות. כאן, אפילו אם תרצה לא תקבל. אתה הופך להיות חיה ללא רצון. שמח ממה שיש, ומה שאין, אין אתה רוצה. אתה שמח ולא שמח בעת ובעונה אחת. אתה מנצח את כולם ואף אחד לא נלחם איתך. אתה כולם ואף אחד הוא לא אתה. כל יום אתה מה שאתה רוצה להיות. אתה יכול להיות מה שמתחשק לך, אף אם אין לך שום חשק..."
"שקרן מתועב, גונב לבבות ואף את ליבך שלך אתה גונב. באפסות שאתה חי, מבקש אתה מקלט מהמשמעות. אתה כוסף כל כולך בכל מאווייך לשום דבר ואתה אומר שאין לך מאוויים. אתה מחפש כל העת הנאות קטנות, כדי שיספקו את הנצרך, שיחליפו בתעתוע עצמי את הרצונות האמיתיים שלך. ויתרת על האושר האמיתי ולכך אתה קורא אושר.
חדל מניבולי הפה המייסרים כל שכל ישר. חדל לשחק על רגש האין רצון, על העדר ההיגיון בכל מה שמלמל פיך. על ערבוב שני ההפכים, כאילו אמרת הכל ולא כלום. בונה לך דרכים של נסיגה שכלית לכל מקום אפשרי. לא מחויב אפילו לא לעצמך.
כיצד כמעט ניצודה נפשי במילותיך, רשע מרושע! הנך מסכן שבמסכנים המנסה לעשות אידיאליזציה ממסכנותך. ברח ממני או שאברח אני ממך ומשכמותך, זקן אפרורי ונתעב. חשבת לנצל את בדידותי, כדי לקבל מעט קורת רוח מהאשפה הממלאת את כרסך. מבקש אתה להמתיק את האשפה, אליה אתה מוסיף סוכר ועוד טוען שמאכל מעדנים הוא.
ברח לך אל מאורתך הכוזבת ואת נפשי הממילא מיוסרת אל תנסה לכבוש במילותיך הקופיות, המנסות להתחקות אחר עמקות לא קיימת. חוסר הבהירות אינה עמקות, אלא כזב מתעתע. מכה אחת ועוד אחת צריך הייתי להצליף בך אילו היה עוזר הדבר, אך אף לכך אינך ראוי, רשע שבכוזבים."
כך דיברתי ביני לביני כאשר הזקן ממשיך את דבריו אל עצמו מתוך החשבה עצמית. קמתי ממקומי והתרחקתי חיש מהמקום, מנסה לברוח מהכזב.
איני יודע מדוע נפשי מגיבה בכזו אגרסיביות, הורסת, דורסת כל מה שנקרה בדרכה. מין מרד נעורים בלתי נשלט...
את הספר "החיפוש" כתבתי מתוך מסע חיים אמיתי.
כבר בנערותי בער בי הרצון להבין מה נמצא מעבר לחיים הרגילים, מעבר לשגרה האפורה, מעבר למרוץ היומיומי שמעסיק את האדם אך לא תמיד ממלא את נפשו. הרגשתי שיש בחיים עומק גדול יותר, אמת גדולה יותר, משמעות שממתינה להתגלות.
במהלך השנים ראיתי את אותו חיפוש מתעורר גם אצל בני. ראיתי את ההתמודדות שלו עם העולם, עם מערכת החינוך, עם שאלות של זהות, אמת, גאווה, אכזבה, רצון להיות גדול באמת — ועם הכאב שמתעורר כאשר האדם מרגיש שהחיים סביבו אינם נותנים מענה לנשמה שלו.
המפגש הזה, בין החיפוש שלי לבין החיפוש של הדור הצעיר, עורר בי רצון עמוק לכתוב רומן.
סיפור שיהיה מעניין, חי ונוגע ללב, ובתוכו ישתלבו תובנות חיים, שאלות פנימיות, מאבקי נפש, אמת שמתבררת, וגיבור שעובר דרך משמעותית אל עצמו.
"החיפוש" נכתב בתחילה עבור בני נוער, במיוחד עבור נערים ונערות שמרגישים בתוכם בקשה לחיים גדולים יותר. לשמחתי, עם הזמן גיליתי שהספר מדבר גם אל מבוגרים — אנשים בני שלושים, ארבעים, חמישים ומעלה — שכל אחד מהם נושא בתוכו את אותו רצון: למצוא דרך לחיים עם משמעות, עומק, אמת ואהבה, מעבר לקיום החיצוני הרגיל.
זהו ספר על נער, אך בעצם הוא ספר על כולנו.
על המקום שבו הגאווה מתנפצת מול האמת.
על האכזבה שהופכת לשאלה עמוקה.
על הכאב שפותח שער.
על האפשרות למצוא בתוך החיים עצמם דרך חדשה, פנימית וחיה יותר.
"החיפוש" הוא רומן שכיף לקרוא, אך הוא גם הזמנה למסע.
מסע אל השאלה שכל אדם פוגש בשלב מסוים בחייו:
האם אני מוכן לחיות חיים שיש בהם אמת?
בתחילת הספר הזדהיתי עם רוני ממקום השונות וההבדלה שהוא מוצא בעצמו וכל מה שהוא נלחן עליו בהמשך הדרך — שמזוהה עם התנועה הזאת. ובהתחלה לא היה קל לזהות כי האופי שלו חזק ולא יכולתי לחבר. ולאט לאט כשהוא התרכך, ראיתי שההזדהות שאני חווה היא מתוך התנועה שהוא מייצג — שבהליכה ללא פשרות לחיפוש אחר האמת.
אני הגעתי ממקום מאוד שונה! התנועה של האמת שצועקת מבפנים ובוערת — היא זאת שמובילה. אבל האישיות שלי ממש הפוכה משלו.
ובזכות התהליך שלו הבנתי פתאום שאני מזדהה עם הדרך ושבעצם השתניתי לגמרי. והגילוי הגדול הוא, שבטח עוד אגלה בהמשך פרטים נוספים, שהכלל שהוא גילה, המבניות הזאת עזרה לי לגלות את שלי!
עד אז חייתי כל פרט בסבל רב. היו נחמות בדרך, אבל כל עוד לא התחברו הפרטים והנקודות שעבדתי עליהן — הייתי ההולכת באפילה, אוחזת בשלט האמת ומגששת כדי לחפש רמזים ופירורים כדי להתקיים. הישרדות.
לקח לי זמן להבין את הלידה של רוני. (מדהים אותי שההריון שלי הראשון התעכב וחלמנו שיהיה בן ונקרא לו רוני! ובסוף נולדה בת שנולדה בהפטרת נח — ולא מתאים לקרא לה רוני!)
ועכשיו! הלידה של רוני האירה אצלי את שלי! אני מרגישה משהו בטוח. משהו שונה. אין לי עדיין שם. וכנראה מה שלא נדע לא נוכל לשיים — ואני חוקרת את ההמשך בגרסה שלי אחרת ב"ה.
כמובן שבתוכי אני יודעת שהמקום הוא הקשר שלי עם הקב"ה. וזה מרגש אותי להתאהב בו כאילו עכשיו חיזקנו את הקשר.
“לא ציפיתי שספר כזה יגע בי כל כך עמוק. הרב אדם סיני כותב בצורה שמרגישה אישית, כאילו הוא מכיר אותך.”
“נתתי את הספר לבן שלי בן ה-17. הוא אמר שלראשונה מזמן הרגיש שמישהו מבין אותו.”
השאירו פרטים ואנחנו נשלח לכם מיד את פרק הפתיחה — ישירות למייל.
הזמינו עוד היום וקבלו משלוח מהיר לכל הארץ
שיעורים, הרצאות וכתבים של הרב אדם סיני — כל התכנים של בית המדרש "הסולם" במקום אחד.
לתכנים נוספים של הרב ›שתפו את החוויה שלכם עם “החיפוש”